הכרעת דין בתיק ת"פ 23159-12-09

לנאשם יוחסה בכתב האישום עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

הנטען כלפיו בכתב האישום היה כי בהיותו נהג מונית הסיע בתאריך 14/2/08 את המתלוננת ל.ס ילידת 26/10/91 וכי במהלך הנסיעה ביצע בה מעשה מגונה, כמפורט בכתב האישום.

המתלוננת סיפרה בבית המשפט כי בתאריך הרלבנטי סיימה את עבודתה בקניון בשעה 24.00, לאחר סיום שעות הפעילות של האוטובוסים ועל כן עברה את הגשר הסמוך לקניון על מנת לנסות ולעצור מונית בדרכה הביתה.

במקום היתה מונית אשר נהגה סרב לקחת עימו מספר בחוקרים שהיו במקום ולשאלתה האם יוכל להסיעה לרחוב קלישר, ענה בחיוב כן השיב לה כי מחיר הנסיעה הוא 25 ש"ח. המתלוננת הניחה שקיות שהו בידיה במושב האחורי של הרכב וביקשה מהנהג כי יעצור בדרך על מנת שתוכל להוציא כסף ולשלם לו בעבור הנסיעה.. כך היה והנהג עצר בבי"ח "שניידר", שם משכה המתלוננת סכום של 50 ש"ח ממנו שילמה את מחיר הנסיעה ואף קיבלה עודף והנהג יצא לדרכו.

המתלוננת סיפרה כי הנהג נסע באיטיות רבה ומיד בתחילת הדרך החל לשאול אותה שאלות כגון מהיכן היא ומה גילה. מששמע כי היא בת 16 אמר לה כי היא נראית מפותחת לגילה וכי היא מאוד יפה.

עוד סיפר הנאשם למתלוננת כי בחורות צעירות רבות מעוניינות בו וכי הוא יודע לספק בחורה.

המתלוננת תארה כיצד סיפרה לנהג - הנאשם כי היא בדרכה אל חברה בן ה-21 מתוך מחשבה שאולי בכך יהיה כדי להרתיעו.

בהגיעם לרמזורים שברחוב קפלן, החל הנאשם להניח את ידו על הברך השמאלית של המתלוננת וללטף אותה. המתלוננת סיפרה כי היתה לבושה מעיל וכי הנאשם הניח את ידו מתחת למעילה אשר היה סגור, באופן שהדגימה בבית המשפט, בעודו ממשש את ברכה.

היא הבהירה כי לא אמרה דבר באשר למעשיו כיוון שהיתה "בשוק". משהתחלף האור ברמזור לירוק אמרה לו כי עליו לנסוע והסיטה את ידו. הנאשם המשיך בנסיעה איטית מאוד ומשהגיעו לכיכר ברחוב צה"ל, ביקשה כי יפנה ימינה ואזי עצר הנאשם את הרכב בצד הדרך, כאשר התקשרה אליו בחורה בטלפון. הנאשם הפעיל את הטלפון על רמקול  ולדברי המתלוננת היתה זו שיחה של "גסויות" כאשר הבחורה אמרה שקר לה והנאשם אמר כי יבוא לחמם אותה וכיו"ב. לטעמה של המתלוננת היתה זו שיחה "מאוד מלוכלכת" אשר הנאשם היה מעוניין שהיא תאזין לה.

עם סיום השיחה, ביקש הנאשם מהמתלוננת כי תנשק אותו והיא סרבה לעשות כן. אזי אמר לה הנאשם כי מדובר אך בנשיקה והיא בוגרת. שוב סרבה המתלוננת ומשהבין הנאשם כי היא לחוצה בשל כך, אמר לה:"תרגעי הכל בסדר נתחיל לאט רק נשיקה בלחי ונתקדם לפה" ואז אחז אותה בכח בכתפיה, כפי שהדגימה בבית המשפט. ותוך שניסה לנשקה היא הסיטה את ידיו ופתחה את דלת המונית.

כל שהיה בראש מעייניה אותה עת היה להימלט מן המקום. אין היא יודעת כיצד ואיך אך היא נמלטה מן המונית תוך שהיא אוחזת בשקיותיה אשר חפצים נפלו מהן. תוך כדי שהרימה את חפציה, ביקש הנאשם מנה את מספר הטלפון שלה וביקש לשוחח עימה וסוף דבר נתן בידה פתק עם מספר הטלפון שלו. המתלוננת המתינה במקום עד אשר עזב הנאשם ומשם הלכה ברגל לביתה מרחק של כ-25 דקות הליכה.

המתלוננת סיפרה כי אותו לילה לא סיפרה על כך לאיש ולמחרת או אחרי יומיים סיפרה על האירוע לחברתה הטובה ביותר. לאחר כשלושה ימים, הבחין אביה כי היא אינה כתמול שלשום ושאל אותה לפשר כך ואזי סיפרה לו על האירוע והשניים החליטו כי למחרת היום יפנו אל המשטרה. היא הבהירה כי משהגיעה למשטרה אמר לה החוקר שגבה את הודעתה באשר לפרטים קטנים שרצתה לספר כי הם לא רלבנטיים. לאחר זמן ביצעה מסדר זיהוי ומשביקשו אותה להתעמת עם הנאשם סרבה כיוון שאינה מסוגלת לעמוד מולו. לעומת זאת נאותה להעיד נגדו כיוון שהיא סבורה שעליו "לקבל מה שמגיע לו". באשר למסדר הזיהוי ציינה המתלוננת כי זיהתה את הנאשם בוודאות מוחלטת.

המתלוננת הבהירה כי האירוע היה ביום חמישי בלילה. לאביה סיפרה עליו ביום ראשון ואת התלונה הגישה ביום שני. המתלוננת זיהתה את הפתק עליו רשם הנאשם את מספר הטלפון שלו (ת/2) וסיפרה כי משסיפרה לאביה על האירוע והציגה בפניו את הפתק הוא ניסה להתקשר לנאשם ולוודא כי אכן מדובר ברמי. בניסיון השני, ניתק הנאשם את השיחה.

המתלוננת ציינה כי אמנם כבר בשלב הראשון מששאל אותה הנאשם שאלות אישיות כפי שפרטה חשה אי נוחות , אלא שהיא היתה ברכב ציבורי ולא ציפתה להתנהגות כזו מצידו של הנאשם. עוד סיפרה כי אותו שלב לא יצאה מן הרכב ו/או התקשרה למאן דהוא כיוון שהיה לה טלפון בלי טוקמן ואכן ציינה שתחושתה היתה כי היא בת 16 ובוגרת ותוכל להסתדר.

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי משמסרה את הודעתה במשטרה נכח עימה אביה בחדר החקירות. בשלב מאוחר יותר בחקירה הנגדית אף הבהירה כי תיאורה בבית מהפשט הוא ארוך יותר ומפורט יותר מזה אשר מסרה במשטרה כיוון שהתביישה לספר על הדברים בנוכחותו של אביה.

המתלוננת חזרה על התיאור של שיחתה עם הנאשם בתחילת הנסיעה ועל החדרת היד מתחת למעילה וליטוף ירכה. משנשאלה מדוע לא סיפרה במשטרה על כך שישבה ברכב עם מעילה על גופה, ציינה כי לא ייחסה לכך חשיבות. החשיבות בעיניה היא בכך שהנאשם הניח את ידו על ירכה ולא בכך שהיתה לבושה גם במעיל.

היא חזרה על כך כי את השקיות שהיו עימה הניחה בתחילת הנסיעה במושב האחורי ובאשר ליציאתה בחופזה מן המונית, הרי שלא זכור לה האם פתחה את הדלת האחורית על מנת ליטול אותן, או שמא נטלה אותן מן המושב הקדמי.

המתלוננת הבהירה כי השיחה אודות החבר בן - ה21 שלה היתה טרם נגע הנאשם בירכה ונראה היה לה לציין חבר בגיל 21 כמישהו מבוגר שירתיע את הנאשם. בפועל, כך סיפרה היה לה חבר בן 18, חייל בצה"ל. אמנם, היא אישרה ואתו חבר התגורר ברחוב צה"ל, אך היא לא הלכה אליו אותו לילה כיוון ששהה בצבא.

משהטיח בה ב"כ הנאשם כי במשטרה סיפרה כי אודות החבר סיפרה לנאשם רק לאחר שהלה שאל אודות כך, ציינה כי מדובר באירוע שהתרחש לפני כשלוש שנים ולא זכור לה בוודאות השלב בו עלה הדבר , ברם לטעמה אין נפקא מינה אם אמרה לו את הדבר לאחר ששאל אותה או שמא ביוזמתה.